לפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.
נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נשיאת נשק, איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. יצוין כבר עתה כי המתלונן, חברו שהעיד במשטרה, המשיבים כאן, וכן החשודים הנוספים שלא אותרו, הם קרובי משפחה המכירים זה את זה שנים רבות.
על פי כתב האישום המתלונן המתין לחברו אשר היה עמו בנסיעה, עת זה ירד לקנות דבר מה. אז הגיע ברכב מזדה לנטיס המשיב 1, עם סוילם אח של המשיב 3, והתקדם לעבר המתלונן עם אקדח שלוף בידו. המתלונן הבחין במשיב 1, עבר לכסא הנהג והחל לנסוע על מנת להימלט. השניים החלו לדלוק אחריו. אז, הצטרפו למרדף אחר המתלונן גם טויוטה, בו נהג יחיא אחיהם של המשיב 1 ו-2, עם המשיב 2. ברכב שלישי, מזדה סדן, נהג המשיב 3.
נטען כי החמישה רדפו אחר המתלונן מרחק של כ- 300 מטר וזאת תוך נהיגה אשר מסכנת את הסביבה. תוך כדי המרדף המשיב 1 הוציא את ידו עם האקדח מהחלון לאיים על המתלונן בפגיעה. המשיב 3 התקדם עם רכבו ופגע ברכב המתלונן. יחיא גם כן עקף ופגע באופן מכוון ברכב המתלונן. כתוצאה ממעשים אלה התנגש המתלונן במעקה הבטיחות ורכבו נעצר.
נטען עוד כי, בשלב זה, יצאו החמישה מכלי הרכב, כאשר המשיב 1 נושא אקדח והיתר נושאים מוטות. אז, הכו החמישה את המתלונן, איימו עליו במילים ובהצמדת האקדח לראשו. האלימות נמשכה עד אבדן הכרה, ונגרמו פצעים כמתואר בכתב האישום. הם הותירו את המתלונן חבול על הכביש וברחו מן המקום.
הסנגורים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה. זאת, מכיוון שכתב האישום מבוסס על עדות המתלונן וכן על ראיות אובייקטיביות לעצם התרחשות ה"לינץ'" המתואר. זאת, בעדות אובייקטיבית של עובר אורח שהתקשר למשטרה וכן סימני נזק על הרכב ועל גופו של המתלונן. יחד עם זאת, סבורים הסנגורים שיש פגמים חמורים בראיות המחייבים העדפה של חלופה מעצר במקרה זה. פגמים אלה הם בעיקרו של דבר מחדלי חקירה, כאשר לדעת הסנגורים לא נבדקו כראוי טענות המשיבים.
תיק החקירה הוא אכן "דק" עד להפתיע, בהתחשב בחומרת האירוע, ההכחשה הגורפת וריבוי המעורבים. כתב האישום מיוסד על עדות המתלונן. כאמור, עדות זו עצמה מחוזקת לכאורה על ידי הראיות האובייקטיביות לכך שניסיון הלינץ' אכן התרחש. יחד עם זאת, בשים לב להכחשה המלאה של המשיבים, הרי שלגבי זהות המעורבים אין לנו אלא את עדות המתלונן, ועדות זו בלבד, ללא כל חיזוק מוחשי. היו עימותים בין המתלונן לבין כל אחד מן המשיבים, וכל צד עמד על עמדתו.
יש מקום ומשקל לטענה שחזקה על נפגע עבירה שלא יוותר על מיצוי הדין עם מי שפגע בו ויעליל על מי שלא פגע בו, בודאי שלא באופן כמעט מיידי, כעדות המתלונן במשטרה. במקרה זה גם אין חשש מוחשי לטעות זיהוי, נוכח קרבת האירוע לעיניו של המתלונן והיות המשיבים מוכרים לו היטב. אולם, עדיין יש מקום לחשש שמא מפחד הנפגע להתלונן על הפוגע האמיתי, ו"מדביק" אירוע על אויביו, או אנשים תמימים. במקרה זה, כאשר יש שלוש עדויות נגד אחת, ראוי היה לעשות מאמץ למצוא אינדיקציות נוספות לזהות הפוגעים, שיכולים היו לחזק או להחליש את גרסת המתלונן.
כך לדוגמא, המשיבים נתנו אליבי. המשיבים 1 ו-2 טענו כי עבדו בחלקת הזית יחד עם אחיהם יחיא. יחיא היה דרוש כחשוד בתיק ולא אותר. ממילא יחיא לא נתבקש לאשר את האליבי שלהם. אולם, גם בהעדרו, אני מסכים עם הסנגור, ניתן היה לנסות לבדוק את הגרסאות של הצדדים, ולו על ידי איכון הטלפונים. נכון, שאיכון טלפונים אינו דבר מוחלט, שהרי רבים מכירים את שיטת האיכון. עבריין חכם עיניו בראשו, יצפה סוף דבר מראשיתו וישאיר המכשיר המפליל במקום האליבי ולא יישאנו למקום העבירה.
יחד עם זאת, לצורך בדיקת האליבי נכון היה לאסוף מידע ופרטים ולפחות לנסות לבחון את האליבי באמצעות הטלפונים הניידים. מדובר בשלשה כלי רכב אשר מן הסתם צריכים לתאם ביניהם התנועה בעת המארב, המרדף והתקיפה. צריך היה לקבל את גם המספרים של שני המעורבים שלא נתפסו, לצורך איתורם.אציין בהקשר זה שלא מצאתי בתיק אילו ניסיונות נעשו לאתר את יחיא. הסנגורים לא טענו זאת, אך ראוי היה לערוך גם מחקר תקשורת לגבי השעה רלוונטית, ומעט לפנים ולאחור, לגבי כל הטלפונים של כל המעורבים, ככל ניתן היה לאתרם, ולו באמצעות עדויות קרובי משפחה על מספרי הטלפון. המשיבים מסרו מספרי טלפון נייד, אך לא נערך מחקר תקשורת לבדוק את הטענות וכך להוסיף או לגרוע מאמינות מי מהצדדים.
המשיב 3 טוען לעומת חבריו כי הוא היה בבית. הוא ישן עד שעה מסוימת אך גם אחר כך נשאר בבית, וכך ראו הוריו. לא מצאתי בתיק ניסיונות מוחשיים, שלא לדבר על שקידה ראויה, לאתר ההורים למען עדות אליבי. זאת למעט מזכר אחד של דניאל גפן מיום 10.6.12 אודות ניסיון של הסיור לאתר וההורים לא אותרו. מעבר לכך שמדובר בעדות שמיעה, לא ניתן לקרוא לזה שקידה ראוי בחיפוש עדי האליבי. הסנגור הציג תצהיר של האב המאמת לכאורה את האליבי.
המשיבים מסרו שיש להם, או באזור מגוריהם במשפחה, כלי רכב הרלוונטיים לתיאור של המתלונן (נאשם 1 שורה 29, נאשם 3 שורה 38). אבל אפילו ללא זה צריך היה לעשות ניסיון אמיתי לאיתור כלי הרכב. יש מזכר אחד של חוקר שניסה לאתר את כלי הרכב, רק ביום 10.6.12, הרלוונטיים ולא מצא. הוא הסתפק בתיאוריה של המתלונן לפיה כלי הרכב הועלמו בכוונה. הוא לא מציין באיזה שעה היה שם, למי פנה ואת מי שאל אודות כלי הרכב. החוקרים גם לא ניסו לבקש מהמשיבים עצמם להביא את כלי הרכב הרלוונטיים לעיון, על מנת לאתר סימנים, אם יש.
הסנגור, עו"ד אביטל, התייחס לקיומו של סכסוך מקרקעין בין אביו של המתלונן לבין משפחת המשיבים 1 ו-2. לטענתו היו תיקים שנפתחו בעבר בקשר לתלונות שווא. איני מוצא שיש משקל לעניין זה, וזהו סיוג הדברים שיש להשאירם לחקירה נגדית. המתלונן טען שאין סכסוך, ולא הוכח שהוא יודע על הסכסוך. דווקא מודעות המשיבים עצמם לסכסוך נותן להם מניע לביצוע העבירה ומחזק הראיות נגדם.
הסנגורים קבלו על כך שאין בדיקה של מומחה תאונות דרכים לגבי האירוע. אולם, מכיוון שנראה כי האירוע מכוון, ולא תאונה, המסגרת הנכונה יותר לבדוק הייתה מז"פ ולא חוקר תאונות. אין ממש בטענה זו.
מכל מקום, אציין כי האכזבה שלי מעבודת המשטרה בתיק זה היא כפולה ראשית, כמובן, נראה כי לא נעשה מאמץ ראוי לבדוק את טענות המשיבים. מעבר לכך, אם התזה של התביעה היא הנכונה, מן הראוי היה לעשות יותר מאמץ לאתר את שני המעורבים שברחו.
סיכומו של דבר, אני לא מסכים עם התובעת כי הראיות בתיק זה טובות. אף איני מסכים עם עו"ד נאצר מוסטפא כי הראיות חלשות כך שאינן מצדיקות אפילו מעצר בית מלא. כמו עו"ד אביטל אני סבור שיש ראיות, אך הקושי בהם מחייב העדפת חלופה, אם ניתן. אכן יש מחדלי חקירה, ניתן היה לשקוד יותר על איתור ראיות, המעורבים האחרים ובעיקר בדיקת האליבי, אם כי אין לומר שהדבר לא נעשה כלל. יש עדות מיידית של מתלונן, אשר בוודאי נפגע, ומציין אנשים מסוימים מאוד בשמותיהם. עדותו זו, הנראית על פניה משתלבת עם הנסיבות (גם העד האובייקטיבי העיד כי התוקפים היו בעלי חזות בדואית) מקיימת ראיות לכאורה היכולה לעמוד במבחן של הלכת
זאדה. אולם, נוכח הרושם המצטבר שלא נעשה די מאמץ בחקירת תיק זה, ובין השאר גם לא נבדקו כראוי טענות המשיבים, ובשים לב להעדר עבר פלילי אך לקיומו של עבר תעבורתי, יש לשאוף לכך שהתוצאה לא תהיה מעצר. אולם, בהעדר חלופה הולמת, ניתן להורות גם על מעצר.
ב"כ הצדדים מוזמנים לטעון, אפוא, לעניין עוצמת העילה וטיב החלופה המוצעת.
ניתנה היום, כב' בתמוז תשע"ב, 12 ביולי 2012, בנוכחות המשיבים, וב"כ הצדדים כנ"ל.